ליקוטי מוהר"ן ק״ו:ב׳

וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק: אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל – הַיְנוּ כְּשֶׁהוּא בְּקַטְנוּת הַמֹּחִין, וּמַשְׂכִּיל עַצְמוֹ לְגַדְלוּת הַמֹּחִין,

אֲזַי: בְּיוֹם רָעָה יְמַלְטֵהוּ ה' – נִמְתָּקִין כָּל הַדִּינִין.

וְאִם לֹא יָכוֹל בְּעַצְמוֹ לָבוֹא לְגַדְלוּת הַמֹּחִין, עֵצָה לָזֶה, שֶׁיַּשְׂכִּיל אֲחֵרִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְעוֹרֵר גַּם אֶצְלוֹ: